עבור אל:   
טוען...
עמוד הבית קרא עכשיו על המחבר
אגדות גירושין של עשירים: בלי קווים אדומים
אגדות גירושים של עשירים
אגדות גירושים של עשירים -71- גירושים כאומנות מלחמה  |  ההפתעה - תביעת גירושין
 

סימניות


 

ההפתעה - תביעת גירושין

יונתן הגיע הביתה. כשזרק את המפתחות על השידה בכניסה, הבחין במעטפה גדולה על שולחן הזכוכית שעמד במרכז הסלון. הוא סטה ממסלולו ואסף את המעטפה. שמו התנוסס עליה.

הוא נכנס לחדר העבודה, אחז במעטפה והתיישב.
על המעטפה היתה מודפסת כתובת משרדה של עורכת הדין מיטל מונדי. לאחר דקות ארוכות בהן מישש את המעטפה העבה החליט לקרוא:
היתה זו בקשה לצו המורה על שמירת זכויות ברכוש והמונע ממנו למכור או לשנות במשהו את הרישומים על כל הרכוש שבידו. בית המשפט לענייני משפחה אישר את הבקשה והורה למשיב, מר ברנשטיין, כי
אין להוציא ו/או למכור ו/או להעביר לכל אדם אחר רכוש, מניות, כסף ו/או כל דבר שיש ברשותך ו/או ברשותכם יחדיו ו/או השייכים למבקשת, הגברת קלרה ברנשטיין ללא אישורה המפורש בכתב.
 
יונתן התפוצץ. זהו! הדגל הונף, חיל החלוץ תקע בחצוצרות. הוא יצא לסלון וצרח בקולי קולות. לאחר דקות ארוכות בהן הדהדו גלי קולו על עור התוף העדין שלה, ירדה קלרה במדרגות ועצרה במחציתן.
"יכולת להתקשר לא צריך לצרוח," היא ענתה לפתע בקול רגוע.
"מה זה השטויות האלה?" הוא נפנף בחבילת הדפים.
"כל מה שיש לנו וצו המונע ממך לגעת בזה."
"מה? אפילו לא דיברנו."
"אני לא מחכה לדיבורים, אני פועלת. עכשיו, אם אין לך מה להוסיף נפגש בבית המשפט."
"רגע אחד, אני לא...." הוא ענה אך היא קטעה אותו:
"כל הבגדים שלך וכלי הרחצה נמצאים במטבח."
"מה זאת אומרת במטבח?" הוא צרח שוב.
"אתה לא ישן איתי יותר," היא הסתובבה לאחור ועלתה מדרגה.
"אז איפה אני ישן?"
"אצל רפי מצידי" היא הפנתה אליו את הגב. אגרטל קריסטל התנפץ על הקיר במרחק שני סנטימטרים ממנה.
"אני מצלצלת למשטרה." היא גמעה את המדרגות בפחות משנייה ורצה לחדר השינה.
יונתן נותר באמצע הסלון. חבילת הדפים נשמטה מידו והקיפה אותו. הוא התייאש והשאיר אותם כמו שהם.
הוא ניגש למטבח. על שולחן האוכל עמדו שלוש שקיות זבל ועליהם פתק גדול.
הוא סחב אותם לחדר העבודה ופרק אותם על המיטה הצרה הצמודה לקיר המזרחי.
היו שם חליפות מקומטות, בגדים, לבנים, נעליים וכלי רחצה, מעורבבים יחדיו. הדם עלה לו לראש.
"איפה השעונים שלי, הקליפים לעניבות, החפתים ואבזמי החגורות?" הוא שוב שאג.
הוא התיישב בכורסה, חייג לרפי וגולל בפניו את כל הסיפור.
"שאני ארגע?" הוא אמר כמעט ממרר בבכי.
"אל תגיד לי אמרתי לך, תעשה משהו ומהר!"

"כן, צודק, חכה רגע על הקו ותדמיין את הבאמה'ס... אני מחייג על הקו השני.. הלו אברהמ'ס?"

חזרה לראש העמוד